עששת הילדות המוקדמת, ככל עששת, הינה מחלה כרונית נפוצה, בה נוצרת המסה של שכבות השן המושרית על ידי חומצה מחיידקי הרובד בנוכחות סוכר. ייחודי לעששת זו הוא הגיל הצעיר של הילדים. העששת תוקפת את השיניים סמוך לבקיעתן כבר מגיל 6 חודשים.

ביטוי: דגם הפגיעה האופייני הוא פגיעה ראשית בשיניים חותכות עליונות ובהמשך פגיעה בטוחנות עליונות ותחתונות, עד כדי הרס המשנן כולו. השיניים הקדמיות התחתונות הן האחרונות להיפגע שכן הן מוגנות על ידי הלשון בעמדתה בפה בזמן היניקה מהבקבוק וכן בשל קרבתן לפתחי בלוטות הרוק התת-לסתיות.

 

תהליך התפתחות המחלה: דגם היניקה מבקבוק או מחלב אם, בעיקר בזמן הרדמות הילד (שנת לילה או צהריים), גורם להצטברות הנוזל הממותק (חלב/ פורמולה/ משקה ממותק) סביב השיניים, בעיקר החותכות העליונות. ירידה בהפרשת רוק האופייני במצב השינה גורם לירידה בשטיפה ובנטרול החומציות המופרשת מחיידקי הפה המפרקים את הסוכר. החומציות העולה, במשכי זמן ארוכים, גורמת להמסת זגוגית השן הצעירה ולהיווצרות העששת. תחילה יופיעו כתמים לבנים על פני השיניים, בעיקר באזורי הצטברות הרובד ובהמשך יהפכו הכתמים לחומים- שחורים תוך התקדמות מהירה של העששת לשכבות השן הפנימיות (דנטין ומוך). בשל מבנה שכבות השן בשיניים הנשירות, התקדמות עששת זו מהירה משמעותית לעומת התקדמות העששת במשנן הקבוע.

​

סיבוכים: הביטוי הראשון יהיה בעיקרו אסתטי. השיניים הקדמיות העליונות הן הראשונות להיפגע. בהמשך עלולה להיווצר רגישות בשיניים לקור, לחום ולמתוק. מעורבות של מוך השן עלולה לגרום לכאבים עזים המעירים משינה. במקרה שהעששת לא טופלה ומתקדמת, עלול להתפתח זיהום בסב חוד השורש, המתבטא בנפיחות, ניידות השן ואף באבסס והפרשת מוגלה. זיהום כזה יכול להתפשט לחללים נוספים באזור ראש וצוואר ובעייתי במיוחד בלסת העליונה עם נפיחות תת עינית.

 

בצורתה הכרונית ECC יכולה להוביל לרגישות תמידית בשיניים, הפרעה באכילה ובהתפתחות, הפרעות בשינה, בתפקוד היומיומי, ביכולת הריכוז בגן ובבית הספר ובאיכות החיים. מחקרים מראים קשר בין עששת בילדים לבין הפרעה בהתפתחות הגופנית (גובה, משקל והיקף ראש) ואף ירידה בהישגים הלימודיים. ההשפעה אינה מוגבלת למשנן הנשיר בלבד. העששת מתקדמת במהירות ופוגעת בשיניים סמוכות, וזיהום השורש עלול להפריע להתפתחות נבט השן הקבועה שמתחת לשורשי השן הנשירה. מעבר לכך, אבדן מוקדם של שן נשירה עלול לפגוע בהכוונה של בקיעת השן הקבועה ובשמירת המקום עבורה, דבר שיתבטא בליקויי סגר שיצריכו התערבות אורתודונטית. מראה השיניים הקדמיות העששתיות, אינו אסתטי ועלול לפגוע במראה חיוכו ובטחונו העצמי של הילד.
גורמי סיכון: ככל עששת, כך גם עששת הילדות המוקדמת, היא מחלה רב גורמית ומושפעת משילוב של מספר גורמים. סוג של עששת הילדות המוקדמת כונה בעבר "עששת הבקבוק" בשל הקשר שנמצא בין האכלה תדירה או ממושכת מבקבוק, או הנקה חופשית וממושכת, בעיקר בשעות הלילה, לאחר בקיעת השיניים לבין הופעת עששת בפעוטות. גורמים נוספים כגון היפולפלסיות במשנן, ירידה בהפרשת רוק, פרנום לביאלי סמוך לחותכות עליונות המקשה על הרמת השפה בעת הצחצוח, נמצאו כמגבירים את הסיכון להופעת המחלה.

 

המלצות למניעת עששת בילדים:

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

1. המנעות מהרגל הרדמת ילד עם בקבוק המכיל משקה ממותק (חלב או מיץ)

2. הפחתת הנקות לילה ממושכות לאחר גיל בקיעת השיניים (בממוצע גיל 6 חודשים).

3. במקרה והילד נרדם עם בקבוק או בזמן הנקה חשוב לנגב את השיניים בעדינות עם גזה לחה.

4. החל מגיל שנה לעודד שתייה מכוס ולא מבקבוק.

5. צחצוח שיניים מבקיעת השן הראשונה, פעמיים ביום, על ידי מבוגר עד גיל 8 שנים. חשוב להדגיש שצחצוח עצמי על ידי הילד אינו מספיק ויעיל בגילאים הצעירים. 

6. שימוש במברשת שיניים רכה ומגיל שנתיים במשחת שיניים המכילה פלואוריד בכמות של "אפון" בריכוז של ppm  500-900.

7. המעטה בחשיפת הילד לפחמימות (ממתקים, חטיפים ומשקאות ממותקים).

8. להפחית את רמת חיידקיי העששת בקרב בני המשפחה ובכל מקרה להימנע מהעברת מוצץ, כפית או מברשת שיניים מפה לפה.

9. ייסוד DENTAL HOME. מומלץ לביקורת שגרתית אצל רופא שיניים מומחה לילדים מגיל שנה או עם בקיעת השן הראשונה ובצורה עקבית כל 6 חודשים עד שנה בהתאם לצורך.

10. בכל חשד מצד ההורים, רופא ילדים, אחיות טיפת חלב או שיננית להתחלה של ECC, להפנות לרופא שיניים מומחה לילדים. 

11. דגש מיוחד יש לשים לב לשיניי ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים הסובלים ממחלות סיסטמיות, ילדים הנוטלים תרופות או בעליי בעיות התנהגות ותקשורת.

​

​

​